לביא נ' רשת "יש" סופר סל בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה קטנה על סך 15,000 ₪ בגין נזק גוף שנגרם לתובעת במהלך ביצוע קניות בסניף סופרמרקט אשר בבעלות "יש" סופר סל בע"מ (להלן: "הנתבעת 1").

על פי כתב התביעה, בתאריך 30/4/12 סמוך לשעה 18:00 במהלך ביצוע קניות בסניף הנתבעת 1 ביבנה, נפגעה התובעת, לטענתה, ממפתח חד ומאולתר שהיה תקוע בידית האחיזה של עגלה של קונה אחרת, ופצע אותה בידה השמאלית.

התובעת בעדותה חזרה על הנטען הכתב התביעה וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול:

"הלכתי לסופר לקנות שני דברים הלכתי לדוכן ירקות איך שאני מסתובבת לשמאל ניגשה אלי אישה בכל החוזק עם העגלה וחתכה את היד שלי" (עמוד 1לפרוטוקול שורות 23-24).

בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת 1 את חבותה, זאת מן הטעם שאף לשיטת התובעת, האירוע התרחש עת קונה אלמונית התחככה בתובעת עם עגלה שהובילה וברי שאין הנתבעת 1 אחראית לנזק שנגרם בידי לקוחותיה.

מטעם הנתבעת 1 העידה הגברת הגב' מימוני, אחראית המשמרת בסופר בעת קרות האירוע. (להלן: "גב' מימוני"). גב' מימוני העידה כי באותו היום התובעת פנתה אליה לקבלת עזרה ראשונה לאחר שנפגעה ממפתח בעגלה של אחת הלקוחות.

עוד טענה גב' מימוני כי הנתבעת 1 אינה יכולה להיות אחראית על נזקים שנגרמו על ידי לקוחותיה.

המסגרת הנורמטיבית בענייננו מעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות , או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

בענייננו, התובעת העידה כי נחבלה ממפתח חד של עגלה שנדחפה על ידי קונה אחרת. וברי, כי כאשר הנזק הנתבע לא נגרם על ידי מי מעובדי הנתבעת 1 אלא על ידי צד ג' הרי שלא קיימת בין הצדדים יחסי קירבה המספיקים לצורך הטלת אחריות בנזיקין.

באשר לטענתה של התובעת, כי השומר של הנתבעת 1 הוא זה אשר נותן לקונים את המפתחות המאולתרים, הרי שטענה זו לא הוכחה ואף התובעת בעצמה העידה כי הקונים הולכים למסגר ומשכפלים את המפתח באופן עצמאי.

לא זאת אף זאת, עדיפה עלינו עדותה של גב' מימוני אשר העידה כי לשומר יש מפתח עגול שיכול לשחרר את העגלות וכי הוא אינו יכול לבדוק מה כל קונה מכניס לעגלה שכן אין זה מתפקידו.

המורם מן המקובץ כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה. התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות הגנתה בסך 300 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד תוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: